החלטה בתיק מ"ת 5901-06-13

בפני בקשה של המדינה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

ב"כ המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה נגד המשיב.

עיקרו של הדיון נסוב סביב שאלת מסוכנותו של המשיב ובחינת חלופות מעצר אותן הציע ב"כ המשיב לצורך איון מסוכנותו.

ב"כ המדינה סקרה את נסיבות המקרה הנדון לפיהן נהג המשיב לכאורה ברכב בעודו שיכור כהגדרתו בחוק.

בהתאם למדידת אלכוהול שבוצעה, נמצא כי רמת האלכוהול בליטר אויר נשוף של המשיב הגיע לרמה של 860 מיקרוגרם שהיא רמה המגיעה לכמעט פי 3 מסף האלכוהול בו מתחילה משטרת ישראל לבצע אכיפה הכוללת זימון למשפט בגין נהיגה במצב שכרות.

לטענת המדינה, נהיגתו של המשיב הייתה באזור בו נמצאו הולכי רגל ולאלו נגרם סיכון כתוצאה מדרך נהיגתו של המשיב.

חומרה נוספת מייחסת המדינה לנסיבותיו של אירוע זה, וזו נובעת מתיק מב"ד נוסף של המשיב לפיו לפני כשלושה חודשים נתפס הוא כאשר הוא נוהג ברכב במצב של שכרות (אם כי למען ההגינות באותה פרשה רמת האלכוהול שנמדדה הייתה 340 מיקרוגרם).

צרופם של שני ארועים אלו, מצדיק לשיטת המדינה את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים ללא כל חלופת מעצר.

ב"כ המשיב טען כי חקירתו של המשיב פגומה שכן לא ניתנה לו זכות ההיועצות, כמו כן קיימת חולשה בראיות הנובעת מחוסר ראייה ברורה וישירה לעצם הנהיגה ע"י המשיב.

ביחס לעצם המעצר נטען כי ספק אם יש עילה למעצר בנסיבות המתוארות ע"י המדינה וגם אם קיימת עילה, הרי שזו אינה מצדיקה כל מעצר מאחורי סורג ובריח.

לשיטת ההגנה נוכח היעדר כל עבר פלילי ובהעדר כל עבר תעבורתי רלוונטי על רקע העובדה כי המדובר במעצר ראשון של אדם נורמטיבי, אין כל הצדקה לבקשת המדינה ולכל היותר מוצדק לשחרר את המשיב בתנאים של מעצר בית.

לצורך ביסוס טיעוניו הציג ב"כ המשיב פסיקה רלוונטית התומכת בבחינת חלופות ע"י בית המשפט ולא באמצעות שירות המבחן.

חלופות אלו (אימו ואחותו של המשיב שהן נעדרות עבר פלילי) הוצגו לבית המשפט ונחקרו ע"H ב"כ המדינה בפני.

דיון והכרעה -    

בית המשפט העליון פסק בבש"פ 2227/08  טראד גריפאת נ. מדינת ישראל :

"יתר על כן, הלכה היא כי אין להורות על מעצר עד תום ההליכים בגין עבירות תעבורה, אלא במקרים חריגים בלבד [ראו למשל: בש"פ 7352/04 מדינת ישראל נ' אבו כואדי (לא פורסם, 9.8.04)].  יש להורות על מעצר כאמור רק במקרים בהם קיים חשש אמיתי שאף חלופת מעצר לא תהווה מענה להגנת הציבור מפני מסוכנות הנאשם. נוכח הלכה זו, משעה שמטרת המעצר הינה מניעת העורר מלנהוג עד לתום ההליכים כנגדו ובכלל, שומה היה על בית המשפט קמא לבחון באופן פרטני האם לא ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך חילופית, ולא די בקביעה הגורפת לפיה אין באפשרותה של כל חלופת מעצר שהיא כדי להפיג את מסוכנותו".

כמו כן נשיאת בית המשפט העליון החליטה בבש"פ  10118/04 נזמי ג'באלי נגד מדינת ישראל את הדברים הבאים:

"אכן בימים אלו, כשנגע תאונות הדרכים משתולל וגובה קורבנות רבים חובה על בתי המשפט לסייע במאבק למניעת המסוכנות הנשקפת מנהגים עבריינים, בין השאר באמצעות הרחקתם מהכביש. יחד עם זאת, משקיימת בשלב זה של ההליכים, דרך שבה ניתן להרחיק את הנהג המסוכן מהכביש מבלי שישהה בכלא, יש לעשות מאמץ להעדפה בדרך זו".

המדובר במשיב שזה לו מעצרו הראשון.